פסק-דין בתיק ע"א 001391/03

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 1.1.03 (כב' השופט ד. ארנסט) שבו דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת נגד המשיבים לתשלום היטלים בגין סלילת כביש ומדרכה.

1.         רקע

(א)        המערערת היא עיריית הרצליה והמשיבים הם שלושה זוגות של בעלי דירות בבניין שברחוב איילת חן 4 בהרצליה (" הבניין"). המשיבים רכשו את דירותיהם בתאריכים שונים בשנת 1997. האחרון שבהם בחודש יולי של אותה השנה.

(ב)        ביום 26.11.97 החליטה מועצת עיריית הרצליה לסלול כביש ומדרכה ברחוב שמעוני בהרצליה שהוא רחוב הגובל בבניין כמשמעותו של המונח "גובל" בצירוף המלים "נכס גובל" בחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשל"ו - 1976 (" חוק העזר"). ביום 17.8.98 נתן מהנדס העיר צו להתחלת העבודה ביום 24.8.98, וביום 16.5.99 שלחה המערערת למשיבים את הדרישות לתשלום ההיטלים, הכול על פי הוראות חוק העזר.

(ג)         המשיבים לא שילמו את ההיטלים והמערערת הגישה נגדם לבית משפט קמא 3 כתבי תביעה בסדר דין מקוצר. בכתבי התביעה נטען שהמשיבים לא שילמו לעירייה את חובותיהם בגין היטלי כביש ומדרכה בקשר לנכסיהם שבבניין. המשיבים הגישו בקשות לרשות להתגונן, ובהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן והתביעות אוחדו.

2.         טיעוני הצדדים בבית משפט קמא

(א)        טענת המשיבים בבית משפט קמא הייתה שהם רכשו את דירותיהם מהקבלן שבנה את הבניין בשנת 97' (אמנם קודם למועד שבו החליטה מועצת העירייה על ההיטלים), וכי הן הרחוב שבו מצוי הבניין, והן רחוב הנדיב שלטענתם גם הוא גובל בו, נסללו והותקנו בהם מדרכות שנים רבות לפני שרכשו את דירותיהם. חוק העזר הסמיך את העירייה להכריז על סלילה ולגבות היטלים מבעלי נכסים גובלים פעם אחת בלבד, גם אם בוצעו עבודות סלילה ברחוב גובל אחר, ועל כן לא הייתה סמכות למערערת לשוב ולהטיל היטלים בגין סלילתו של רחוב שמעוני.

(ב)        עוד טענו המשיבים שרחוב שמעוני היה סלול שנים אחדות בטרם רכשו את דירותיהם, ושמכל מקום יש לראות את המועד שבו נערכו התכניות לסלילתו כמועד התחלת עבודות הסלילה ומועד זה קדם למועדים שבהם רכשו את דירותיהם.

(ג)         המשיבים הסכימו אמנם שהעירייה מוסמכת להטיל היטלים בגין "בנייה נוספת", ושדירות המשיבים נבנו לאחר המועדים שבהם נסללו כל הרחובות שהבניין גובל בהם, אך לטענתם היטלים בגין בנייה נוספת חלים על "מי שהוא הבעלים בעת ביצוע הבנייה הנוספת" דהיינו הקבלן שמכר למשיבים את דירותיהם.

(ד)        העירייה עמדה על טענתה שההחלטה על סלילת רחוב שמעוני וסלילתו בפועל נעשו לאחר שהמשיבים רכשו את דירותיהם, והוסיפה וטענה שהסלילה הקודמת של רחוב שמעוני לא הייתה סלילה כמשמעותה בחוק העזר. התקנת המדרכה הקודמת לא נעשתה אלא באופן זמני וכדי להסיר מפגע מילדי בית הספר שבאזור, ומכל מקום זכאית היא, לטענתה, להיטלים הן משום שהמשיבים וקודמיהם לא שילמו היטלים בגין הסלילה הקודמת, הן משום שסלילת הרחוב והתקנת המדרכה היו בבחינת הרחבתם או השלמתם של עבודות הסלילה, ואלו נכללו במשמעות המונח "סלילת רחוב" בחוק העזר. העירייה התנגדה לטענת המשיבים וגרסה שרחוב הנדיב אינו גובל בבניין.

3.         פסק הדין של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא דן תחילה בשאלה העובדתית שהונחה לפניו, והיא אם היו ברחוב שמעוני כביש סלול ומדרכה קודם למועד שבו רכשו המשיבים את דירותיהם. בעניין זה לא הייתה מחלוקת בין בעלי הדין. הוסכם ביניהם שאכן היה במקום כביש ישן שנסלל שלא לפי החלטות מועצת העירייה, ללא הכנה של תשתיות ושלא לפי התקנים המקובלים לסלילת כבישים, וכי הוא פורק ונסלל מחדש בשנת 98'. מדרכה שהותקנה במקום בשנת 94' או בסמוך לכך, כדי למנוע סיכון מתלמידים, הונחה שלא על פי הנהלים הקבועים בחוק העזר והותקנה מחדש לפי ההחלטה הנ"ל של מועצת העירייה.

(ב)        בית משפט קמא קבע, על פי האמור לעיל, שברחוב שמעוני היו כביש ומדרכה לכל דבר, ומצא שמשהיה במקום כביש, וכאשר "עבודות הפיתוח והשדרוג של הכביש, וכן גינון וכו' היו צפויות ואף בוצעו כעבור תקופה קצרה של שנה, שנתיים" יש לראות בעלויות הסלילה והשדרוג משום עלויות בנייה ו-

"המרווח הקצר בזמן, מצביע על כך כי אין מקום לנתק בין הבנייה לבין עבודות הפיתוח שנעשו בדרכים שהקיפו את המבנים. העיכוב מצד העירייה בהוצאת החיובים לא היה ראוי. העירייה חייבת היתה להזדרז ולהוציא חייבים ליזם ולקבלן. למעשה, החיוב כפי שהוטל, מהווה חיוב רטרואקטיבי, שהיה מקום להטילו על הקבלן עובר לבנייה..." (עמ' 6 לפסק-הדין, שורות 11-16).  

(ג)         השופט המלומד הוסיף וקבע שמאחר שהיה במקום כביש הרי תחילת סלילתו של הכביש הייתה במועד שקדם למועד שבו היו המשיבים לבעלים של דירות בבניין, ובנסיבות העניין יש להטיל את ההוצאות הקשורות בעבודות הסלילה מחדש, ההרחבה והפיתוח הנוסף של הכביש על העירייה, והיא תישא בו מקופתה "במסגרת ההכנסות הכלליות של העירייה מארנונה וכו'." בית המשפט גם פסל את התעודה שהוציא מהנדס העיר בדבר מועד תחילתן של עבודות הסלילה בנימוק שהיא סתמית, אינה תואמת את המציאות ואינה סבירה משום שלא התייחסה למצב הקיים, והמועד שנקבע בה היה שרירותי, וניתן היה לקבוע מועד מוקדם יותר לתחילת העבודות.  על כל אלה הוסיף בית משפט קמא וקבע שהעירייה נהגה בחוסר תום לב גם בקביעת שיעור ההיטלים -  (שיעור ההיטל גדל בשנת 89' יותר מפי שניים).

(ד)        בית משפט קמא החליט שלא להכריע בשאלה אם רחוב הנדיב אכן גובל בבניין אם לאו.

(ה)        ההנחה העיקרית שעמדה ביסוד פסק דינו של בית משפט קמא הייתה שהמועד הנכון להטלת היטלים בגין סלילת כביש ומדרכה הוא בעת מימוש הנכס של משלם ההיטל, היינו בעת בניית הבניין, וליתר דיוק בעת הגשת הבקשה למתן היתר בנייה. 

4.         טענות הצדדים בערעור

המערערת גורסת שפסק הדין נושא הערעור חסר תשתית עובדתית ומשפטית ויש בו התעלמות מהעובדות שהובאו לפני בית המשפט ובעיקר מחוק העזר שעל יסודו החליטה מועצת העירייה על סלילת הכביש והמדרכה ברחוב שמעוני והטילה את ההיטלים על המשיבים. המשיבים תומכים בנימוקיו של בית משפט קמא וחוזרים על טענתם שרחוב הנדיב הוא רחוב גובל.